עוד לא פגשתי אדם חזק עם עבר קל

למה כל-כך קשה לנו לפרגן באמת להצלחות של אחרים?

משום מה, מהצד, לפעמים עוברת לנו המחשבה בראש שאנשים מצליחים כנראה סידרו לעצמם איזו קומבינה, או אולי, יש איזה מזל שנפל עליהם מהשמיים…

אבל אם תשאלו כל אדם מצליח, ולא משנה באיזה תחום, הוא תמיד יספר לכם על העבודה קשה, לעתים תובענית.
מה שאנחנו רואים על פני השטח, בסופו של דבר, זו רק התוצאה של מה שהתרחש קודם לכן ומתחת לפני השטח.

אם מישהו הוא ווינר באיזשהו ענף ספורט, זה בזכות העובדה שהוא משקיע הרבה זמן באימונים, הרבה יותר ממה שאנחנו רואים.
אם מישהו מצליח בקריירה שלו, זה כי הוא משקיע הרבה מאוד זמן בעבודה, מחוץ לשעות העבודה, כנראה גם בזמנו הפנוי.
אם למישהו יש זוגיות טובה, זה כי הוא מקפיד לטפח את מערכת היחסים שלו.

כל פסגה שאנו כובשים היא לרב אחרי טיפוס ארוך וממושך.
לרוב, אנחנו לא רואים את הדרך, ועל כן לא תמיד מעריכים את ההצלחה.
כולנו כאלה איפשהו, רואים רק את התוצאה, לא זוכרים שתמיד קודמת לה דרך.
זה די טבעי, למעשה ככה חינכו אותנו. להאמין רק למה שאנו רואים.

ואז, כשרואים את התוצאה, קל לנו לשבת מהצד, לעתים להטיל ספק, לעתים לשפוט. זה הרבה יותר קל מלטפס בעצמנו.

אך אלו שמצליחים, הם האמינו שהם יכולים, הם דמיינו את הפסגה עוד הרבה לפני שהם כבשו אותה.
גם הם לא תמיד ראו את הדרך, אבל הם בהחלט הלכו, התאמצו, עבדו קשה וטיפסו בעצמם.

האם יש משהו שהצלחתם בו בצורה יוצאת דופן מבלי להתאמץ כלל?

סביר להניח שהתשובה היא לא.. ואם כן, כמה נהניתם מההצלחה הזו?..

כשמישהו סביבכם מצליח – פרגנו לו!
הוא עבד קשה, מבלי שראיתם וידעתם בשביל להגיע לאן שהגיע.
ומה אתכם? במה אתם בוחרים להשקיע מאמצים? על איזו פסגה הייתם רוצים לטפס?

כתוב/כתבי תגובה